<h1>סמ"ג לאוין סימן קי"ב</h1>
<h2>דף יד:</h2>
שבעה אומות הזהיר עליהן הכתוב בפרשת ואתחנן שנאמר (דברים ז' א'—ב') ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפריזי והחיוי והיבוסי וכתיב אחר כך לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי, פשוטו של מקרא שבגיותם הכתוב מדבר שהם בני הסרה יותר מכל האומות, כמו שאמרו רבותינו (חולין י"ג ב') דגוים שבח"ל לאו עובדי ע"ז הם אלא מנהג אבותיהן בידיהם (קידושין ס"ח ב' רש"י ד"ה דדריש), ובפרק הערל (יבמות ע"ו א') דורש רבא שאותו לאו דלא תתחתן דמשמע דמשעת חיתון, הן הקידושין, עובר בלאו ואפילו לא בעל זה אינו [עובר] אלא בגירותן שיש שם תפיסת קידושין, ורחב הזונה שנתגיירה ונשאה יהושע מאומה אחרת היתה ולא משבעה אומות (מגילה י"ד ב' תד"ה דאיגיירה), אבל בגיותן אינו עובר בלאו עד שיבעול, וכשבעל עובר בלאו דבתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי (ע"פ יראים סי' כ"ז ע"ש) אבל שאר אומות שנתגיירו מותר להתחתן בהם שהרי מאחר שהוצרך הכתוב לאסור גר עמוני ומואבי מכלל דשאר גרים מותרים לבא בקהל (ע"ז כ' א' תד"ה דאמר). מאחר שאין הלכה כרבי שמעון שדורש במסכת יבמות בפרק שני (כ"ג א') ובקידושין פרק האומר (ס"ח ב') שאף שאר האומות בגיותן בלאו דבתו לא תקח לבנך שדורש [שם] כי יסיר לרבות כל המסירים, וחכמים חולקים עליו ואומרים שאין הכתוב מדבר אלא בשבעה אומות דווקא כאשר בארנו, הילכך הבא על שאר גויות משאר אומות אינו לוקה אלא אם כן הוא כהן שלוקה עליה משום זונה, ובבעילה בלבד הוא לוקה שהרי אינה בת קידושין.
